כוריזיה בקבוקית

– שלום. את יודעת מה שמו של העץ עטור הקוצים הממוקם בפתח הבריכה?
-לא. זה נראה כמו עץ שהגיע מהסאוונה באפריקה (גילוי נאות: מדובר בהצטדקות מתנשאת, כאילו אם זה היה עץ מקומי בטוח הייתי מכירה אותו)
-את יודעת מה הסיפור שלו? מי הביא אותו?
-מי הביא אותו? הגנן שהיה לסוסיא כשגיננו את הבריכה…
-תודה. אולי תכתבי על זה בפינה שלך. תקדישי את זה לבריכה העומדת להיסגר.

בכיף, אתגרו אותי. אם יש משהו שאני ממש אוהבת זה אתגר אינטלקטואלי ששולח אותי לחפש.

הוא מקדם את פניכם בכניסה לבריכה, עם גזעו המוזר שנראה כאילו ניפחו אותו, עם הקוצים הגדולים ועם הפרחים הענקיים שמכסים את הצמרת. כל מי שמכיר את צמחי ארץ ישראל מרגיש בליבו שהצמח הזה הוא "עובד זר", נטע זר, לא משלנו. יש בו כל כך הרבה סתירות וחוסר היגיון, כלומר אם במילה "היגיון" אנחנו מתכוונים לדברים שאנחנו רגילים אליהם.

גשו אליו. לטפו את הגזע. הוא מכוסה בקליפה חלקה עם כמה סימני מתיחה, שחושפים דוגמה של פסים ירוקים. עכשיו הרימו מבט אל הענפים, ולמראה קוצי הענק האסוציאציה הראשונה שתהיה לכם תהיה "תנין!" או "דינוזאור!"

התבוננו בגזע מקרוב, תראו שהוא מכוסה בקווים ירוקים. אם אתם זוכרים את העץ הזה בצעירותו, הרי אז כל הגזע היה ירוק. עכשיו טיפחו על הגזע. תשמעו צליל חלול, כמו הצליל שנשמע כשטופחים על קיר גבס או על אבטיח בשל. הרימו עיניים ותראו שכל הצמרת מכוסה בפרחי ענק לבנים.

אז מאיפה הוא הגיע?

צדקתי בקשר למקורו של העץ בסוואנה, אבל טעיתי כשחשבתי שזו הסוואנה של אפריקה. העץ כורזיה בקבוקית מגיע מהסוואנה של פרו ואקוודור בדרום אמריקה.

כורזיה זה סתם שם, אבל "בקבוקית"- מתאר את צורת הגזע המנופחת כמו בקבוק. אבל הגזע לא רק נראה כמו בקבוק. הוא גם משמש בפועל לאגירת מים. הוא חלול וסיבי, ויש בו מקום לספוג ולשמר כמויות גדולות של מים. כי מדובר בעץ מדברי, שלא יכול לסמוך על אספקה סדירה של מים. הבעיה: בעלי החיים במדבר חושקים מאד במים בגזע וכן בעלים ובפירות שלו. זה מסביר את הקוצים הגדולים, שמהווים אמצעי הגנה קלאסי לצמחי מדבר.

מעניין לדעת: כשהגזע יבש ואינו מכיל מים הוא קל מאד. תכונה זו בצירוף עם המבנה המיוחד של הגזע הביא את תושבי פרו לבנות ממנו סירות. אבל יש חיסרון – הגזע היבש מתכווץ ומתפורר בקלות. השערה שלי: ייתכן שמכיוון שהסירה טבולה במים היא מוגנת מההתייבשות. הגזע המתפורר מכיל סיבים שמהם ילידי פרו הכינו חבלים ואפילו בגדים. ב"צמר גפן" שבפרי משתמשים למילוי מזרונים, כריות וכחומר בידוד.

העלים

לעץ הכורזיה יש עלים מאוצבעים – דומים לכף יד עם אצבעות רחבות. בארץ המוצא שלו הוא ירוק עד. בארץ עץ הכורזיה משיר את עליו בחורף. תופעה זו נקראת "נשיר מותנה"- כלומר השרת העלים תלויה בתנאי הסביבה, בפגעי מזג האוויר. בארץ מזג האוויר שמסכן את הכורזיה הוא החורף הקר.

השורשים

באתרי הגינון בישראל ממליצים על עץ הכורזיה לגינון עירוני. הסיבה – כעץ שלא יכול לסמוך על מי גשמים, השורשים שלו לא מתפרסים לרוחב אלא לעומק, בשאיפה להגיע למים עמוקים. השורשים יורדים ישר למטה ולא לצדדים. נטיעת עצי כורזיה חוסכת את התופעה המוכרת לתושבי הערים הוותיקות – מדרכות מתנדנדות בגלל ששורשי העצים הרימו אותן… משום מה באתרי גינון מארצות אחרות דווקא מזהירים מהאגרסיביות של השורשים וממליצים להרחיק את העצים מגירות ומדרכות.

הפרחים

התבוננו בצורת הפרח, שמתהדר ב"חוטם" – עמוד מזדקר גבוה וממנו יוצאים לצדדים אבקנים עזי צבע. הצורה מסגירה את המשפחה שאליה עץ זה שייך: משפחת החלמיתיים, שחברים בה בין היתר החלמית, החוטמית וההיביסקוס. קרוב משפחה אחר הוא צמח הכותנה, ובדומה לכותנה גם לכורזיה הבקבוקית יש פרי שהוא הלקט (קופסה) שבעת ההבשלה נפתחת בעצמה כמו כף יד לחמש קצוות ומשחררת לאוויר זרעים שקשורים לציצות צמריריות שמפיצות את הזרעים עם הרוח.

רוב המידע מאתר חוות הנוי-גן בוטני (עמק חפר), שבו נטעו את עץ הכוריזיה הבקבוקית הראשון בארץ כבר בשנת 1953.